<h1>פירוש רבינו חננאל ב"ר שמואל — קידושין</h1>
<h2>דף יא:</h2>
אומר הרב רבינו יצחק ז"ל, [קידושין מ"ב ע"ב] ולדבר עבירה (נמי) לא אמרן שלוחו וגו' דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד וגו'. פירוש דרך משל אמר אותו, עושה דבריו של הקב"ה, המלמד אדם דעת ונתן לנו את התורה כדי לנחול בעשיית מצוותיה העולם הזה והעולם הבא, כמו דברי הרב המלמד אדם ומייסרו. ודברי בני אדם כמו התלמיד הלמד עמו. על אותו הרב יאמר מנהג העולם שיקבל אדם דברי מי, דברי הרב או דברי התלמיד. כך זה שאמר לו אדם עשה כך וכך, והיה אותו דבר שאמר לו לעשותו דבר עבירה שמנעו השם מלעשות. אם בן דעת הוא אינו שומע מזה שאמר שיעשה, אלא עובר הוא על דבריו, ומקיים דבריו של הקב"ה. ולפיכך אמרינן השולח את (בעירו) [הבעירה] ביד חרש שוטה וקטן חייב, פירוש מפני שמסר אותה למי שאין לו דעה לשמרה, וכגון שמסר לו שלהבת [ב"ק נ"ט ע"ב]. אבל אם שילחה ביד פקח, פירוש שהוא אדם השלם בדעתו, פטור המשלח, דאין שליח לדבר עבירה, וחייב הפקח (רצה להשמיענו שלא נלמוד מהם לאחרים. ולמאן דסבירא ליה דשני כתובים מלמדים אומר המונע אותנו מללמוד לדבר אחר דיש שליח). ואקשינן בגמרא ואמרינן היכי קאמרינן אין שליח לדבר עבירה, [הלא תנן] השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו השליח מעל. זה הוא נוסח המשנה. (וקאמר תנא), והלא קאמר תנא דמתניתין שאם עשה השליח כמו שאמר לו בעל הבית מעל בעל הבית. ולדעתיך אמאי מעל, נימא אין שליח לדבר עבירה ונמעול שליח דדברי [הרב] ודברי תלמיד דברי מי שומעין. ומדלא אמר תנא הכי ש"מ דיש שליח לדבר עבירה. ומתרץ תלמודא ואמר, לעולם אמרינן דאין שליח לדבר עבירה, ושאני מעילה משום דילפה בגזירה שוה חטא חטא מתרומה דכתיב גבי תרומה ולא תשאו עליו חטא וכתיב גבי מעילה נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי וגו' מה חטא האמור גבי תרומה משוי שליח לתרום לו, כדאמרן לעיל אתם גם אתם לרבות שלוחכם, אף מעילה נמי משוי שליח. ואמרינן נמי בגמרא דהאי דלא ילפינן לדברים אחרים ממעילה, משום דמצינו נמי גבי השולח יד בפקדון, שאם אמר לעבדו או לשלוחו חייב, דכתיב על כל דבר פשע. נמצא שיש עמנו שני כתובין הבאין כאחד, מעילה ושליחות יד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין זולתם דין שיש בהם. דאילו רצה קרא שיהיה זה הדין בזולתם היה כותב אותו באחד בלבד ונלמוד ממנו השאר. ועכשיו שנכתב בשניהם לדבר עבירה [רצה להשמיענו שלא נלמוד מהם לאחרים, ולמאן דס"ל דשני כתובים מלמדים אומר המונע אותנו מללמוד לדבר אחר דיש שליח], משום דכתיב גבי שחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא ולמדנו השמועה ההוא ולא שלוחו. ומזה למדנו לכל התורה כולה דאין שליח לדבר עבירה. ומקשי תלמודא ואמר, למה דלא יליף דאין שליח לדבר עבירה ממעילה ושליחות יד, הואיל וסבירא ליה שני כתובין הבאין כאחד מלמדין [אדיליף מש"ח נילף מהנך]. ומהדר תלמודא ואמר, משום דכתיב גבי שוחט בחוץ מיעוטא אחרינא בסוף הפסוק, דכתיב ונכרתה הנפש ההיא, ההיא ולא שלוחה. נמצא ההוא הנאמר ברישיה דקרא, דהיינו דם יחשב לאיש ההוא, (גופו) [לגופו] למדרש מיניה ההוא ולא שלוחו. וההוא דסופיה דקרא למדרש מיניה הנפש ההיא ולא שלוחה לכל התורה כולה.
<h2>דף יח:</h2>
אומר הרב רבינו יצחק ז"ל, [קידושין מ"ב ע"ב] ולדבר עבירה (נמי) לא אמרן שלוחו וגו' דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד וגו'. פירוש דרך משל אמר אותו, עושה דבריו של הקב"ה, המלמד אדם דעת ונתן לנו את התורה כדי לנחול בעשיית מצוותיה העולם הזה והעולם הבא, כמו דברי הרב המלמד אדם ומייסרו. ודברי בני אדם כמו התלמיד הלמד עמו. על אותו הרב יאמר מנהג העולם שיקבל אדם דברי מי, דברי הרב או דברי התלמיד. כך זה שאמר לו אדם עשה כך וכך, והיה אותו דבר שאמר לו לעשותו דבר עבירה שמנעו השם מלעשות. אם בן דעת הוא אינו שומע מזה שאמר שיעשה, אלא עובר הוא על דבריו, ומקיים דבריו של הקב"ה. ולפיכך אמרינן השולח את (בעירו) [הבעירה] ביד חרש שוטה וקטן חייב, פירוש מפני שמסר אותה למי שאין לו דעה לשמרה, וכגון שמסר לו שלהבת [ב"ק נ"ט ע"ב]. אבל אם שילחה ביד פקח, פירוש שהוא אדם השלם בדעתו, פטור המשלח, דאין שליח לדבר עבירה, וחייב הפקח (רצה להשמיענו שלא נלמוד מהם לאחרים. ולמאן דסבירא ליה דשני כתובים מלמדים אומר המונע אותנו מללמוד לדבר אחר דיש שליח). ואקשינן בגמרא ואמרינן היכי קאמרינן אין שליח לדבר עבירה, [הלא תנן] השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו השליח מעל. זה הוא נוסח המשנה. (וקאמר תנא), והלא קאמר תנא דמתניתין שאם עשה השליח כמו שאמר לו בעל הבית מעל בעל הבית. ולדעתיך אמאי מעל, נימא אין שליח לדבר עבירה ונמעול שליח דדברי [הרב] ודברי תלמיד דברי מי שומעין. ומדלא אמר תנא הכי ש"מ דיש שליח לדבר עבירה. ומתרץ תלמודא ואמר, לעולם אמרינן דאין שליח לדבר עבירה, ושאני מעילה משום דילפה בגזירה שוה חטא חטא מתרומה דכתיב גבי תרומה ולא תשאו עליו חטא וכתיב גבי מעילה נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי וגו' מה חטא האמור גבי תרומה משוי שליח לתרום לו, כדאמרן לעיל אתם גם אתם לרבות שלוחכם, אף מעילה נמי משוי שליח. ואמרינן נמי בגמרא דהאי דלא ילפינן לדברים אחרים ממעילה, משום דמצינו נמי גבי השולח יד בפקדון, שאם אמר לעבדו או לשלוחו חייב, דכתיב על כל דבר פשע. נמצא שיש עמנו שני כתובין הבאין כאחד, מעילה ושליחות יד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין זולתם דין שיש בהם. דאילו רצה קרא שיהיה זה הדין בזולתם היה כותב אותו באחד בלבד ונלמוד ממנו השאר. ועכשיו שנכתב בשניהם לדבר עבירה [רצה להשמיענו שלא נלמוד מהם לאחרים, ולמאן דס"ל דשני כתובים מלמדים אומר המונע אותנו מללמוד לדבר אחר דיש שליח], משום דכתיב גבי שחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא ולמדנו השמועה ההוא ולא שלוחו. ומזה למדנו לכל התורה כולה דאין שליח לדבר עבירה. ומקשי תלמודא ואמר, למה דלא יליף דאין שליח לדבר עבירה ממעילה ושליחות יד, הואיל וסבירא ליה שני כתובין הבאין כאחד מלמדין [אדיליף מש"ח נילף מהנך]. ומהדר תלמודא ואמר, משום דכתיב גבי שוחט בחוץ מיעוטא אחרינא בסוף הפסוק, דכתיב ונכרתה הנפש ההיא, ההיא ולא שלוחה. נמצא ההוא הנאמר ברישיה דקרא, דהיינו דם יחשב לאיש ההוא, (גופו) [לגופו] למדרש מיניה ההוא ולא שלוחו. וההוא דסופיה דקרא למדרש מיניה הנפש ההיא ולא שלוחה לכל התורה כולה.
<h2>דף כ.</h2>
אומר הרב רבינו יצחק ז"ל, [קידושין מ"ב ע"ב] ולדבר עבירה (נמי) לא אמרן שלוחו וגו' דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד וגו'. פירוש דרך משל אמר אותו, עושה דבריו של הקב"ה, המלמד אדם דעת ונתן לנו את התורה כדי לנחול בעשיית מצוותיה העולם הזה והעולם הבא, כמו דברי הרב המלמד אדם ומייסרו. ודברי בני אדם כמו התלמיד הלמד עמו. על אותו הרב יאמר מנהג העולם שיקבל אדם דברי מי, דברי הרב או דברי התלמיד. כך זה שאמר לו אדם עשה כך וכך, והיה אותו דבר שאמר לו לעשותו דבר עבירה שמנעו השם מלעשות. אם בן דעת הוא אינו שומע מזה שאמר שיעשה, אלא עובר הוא על דבריו, ומקיים דבריו של הקב"ה. ולפיכך אמרינן השולח את (בעירו) [הבעירה] ביד חרש שוטה וקטן חייב, פירוש מפני שמסר אותה למי שאין לו דעה לשמרה, וכגון שמסר לו שלהבת [ב"ק נ"ט ע"ב]. אבל אם שילחה ביד פקח, פירוש שהוא אדם השלם בדעתו, פטור המשלח, דאין שליח לדבר עבירה, וחייב הפקח (רצה להשמיענו שלא נלמוד מהם לאחרים. ולמאן דסבירא ליה דשני כתובים מלמדים אומר המונע אותנו מללמוד לדבר אחר דיש שליח). ואקשינן בגמרא ואמרינן היכי קאמרינן אין שליח לדבר עבירה, [הלא תנן] השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו השליח מעל. זה הוא נוסח המשנה. (וקאמר תנא), והלא קאמר תנא דמתניתין שאם עשה השליח כמו שאמר לו בעל הבית מעל בעל הבית. ולדעתיך אמאי מעל, נימא אין שליח לדבר עבירה ונמעול שליח דדברי [הרב] ודברי תלמיד דברי מי שומעין. ומדלא אמר תנא הכי ש"מ דיש שליח לדבר עבירה. ומתרץ תלמודא ואמר, לעולם אמרינן דאין שליח לדבר עבירה, ושאני מעילה משום דילפה בגזירה שוה חטא חטא מתרומה דכתיב גבי תרומה ולא תשאו עליו חטא וכתיב גבי מעילה נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי וגו' מה חטא האמור גבי תרומה משוי שליח לתרום לו, כדאמרן לעיל אתם גם אתם לרבות שלוחכם, אף מעילה נמי משוי שליח. ואמרינן נמי בגמרא דהאי דלא ילפינן לדברים אחרים ממעילה, משום דמצינו נמי גבי השולח יד בפקדון, שאם אמר לעבדו או לשלוחו חייב, דכתיב על כל דבר פשע. נמצא שיש עמנו שני כתובין הבאין כאחד, מעילה ושליחות יד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין זולתם דין שיש בהם. דאילו רצה קרא שיהיה זה הדין בזולתם היה כותב אותו באחד בלבד ונלמוד ממנו השאר. ועכשיו שנכתב בשניהם לדבר עבירה [רצה להשמיענו שלא נלמוד מהם לאחרים, ולמאן דס"ל דשני כתובים מלמדים אומר המונע אותנו מללמוד לדבר אחר דיש שליח], משום דכתיב גבי שחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא ולמדנו השמועה ההוא ולא שלוחו. ומזה למדנו לכל התורה כולה דאין שליח לדבר עבירה. ומקשי תלמודא ואמר, למה דלא יליף דאין שליח לדבר עבירה ממעילה ושליחות יד, הואיל וסבירא ליה שני כתובין הבאין כאחד מלמדין [אדיליף מש"ח נילף מהנך]. ומהדר תלמודא ואמר, משום דכתיב גבי שוחט בחוץ מיעוטא אחרינא בסוף הפסוק, דכתיב ונכרתה הנפש ההיא, ההיא ולא שלוחה. נמצא ההוא הנאמר ברישיה דקרא, דהיינו דם יחשב לאיש ההוא, (גופו) [לגופו] למדרש מיניה ההוא ולא שלוחו. וההוא דסופיה דקרא למדרש מיניה הנפש ההיא ולא שלוחה לכל התורה כולה. וזו המשנה שבמסכת מעילה שהביאה התלמוד והקשה ממנה, ראיתי להביא אותה ולפרש אותה. וזה הוא נוסח המשנה הנאמרה במעילה בתחלת פרק ששי [כ' ע"א] השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו השליח מעל, כיצד אמר לו, פירוש בעל הבית, תן להם בשר לאורחין שנתארחו אצל בעל הבית, ונתן להן כבד. פירוש ונתן השליח לאורחים כבד. כבד ונתן להם בשר, פירוש או אמר לו תן להם כבד ושינה הוא הוא ונתן להם בשר. השליח מעל, פירוש דהואיל ובעל הבית אמר לו בשר ונתן כבד שינה ממה שאמר לו ולא עשה שליחותו. ולפיכך לא מעל בעל הבית ומעל השליח. דכבד אינה קרויה בשר, דת"ר [נדרים נ"ד ע"ב] הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואסור בראש וברגלים ובקנה ובלב וגו' רשב"ג מתיר וכן היה רשב"ג אומר קרבין לאו בשר ואוכליהון לאו איניש. והאי תנא דמתניתין כר"ש סבירא ליה. נחזור להשלים המשנה של מסכת מעילה. אמר לו, פירוש בעל הבית. תן להם חתיכה, פירוש של בשר. והוא אמר להן טלו שתים שתים והן נטלו שלש שלש. כולם מעלו, פירוש בעל הבית והשליח והאורחים. ואוקמה רב אשי להאי מתניתין בגמרא דמסכת מעילה, ואמר כגון דאמר שליח לאורחים טלו מדעתי, מהו דתימא עקרא שליח לשליחותיה דבעל הבית ולא למעול. פירוש בעל הבית. קמ"ל דכולן מעלו. פירוש מפני שכל אחד ואחד מהן עשה שליחות חבירו והוסיף עליה מדעתו. נמצא חבירו [חייב] לפי שנעשו דבריו ולא נעקרה השליחות. והוא חייב על זה שהוסיף מדעתו. אמר לו להביא מן החלון והביא לו, מגלוסקמא והביא לו, פירוש השליח הביא לו כמו שאמר לו בעל הבית. אע"פ שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה והביא מזה בעל הבית מעל, פירוש כשהביא השליח מן החלון כמו שאמר לו בעל הבית, אע"פ שאמר לו בעל הבית לא היה בלבי שיביא לי אלא מן הגלוסקמא בעל הבית מעל שהרי עשה שליחות מאמרו, ודברים [שבלב אינם דברים]. אבל אם אמר לו הבא לי מן החלון והביא מן הגלוסקמא או מן הגלוסקמא והביא מן החלון השליח מעל, שהרי שינה שליחותו.
<h2>דף כא.</h2>
[קידושין מ"ט ע"ב] על מנת שאני כהן וגו' ממזר. דהיינו מי שנבעלה אמו והיא אשת איש שהולד ממזר. ונתין. הוא מן הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע. ונקראו נתינים על שם שנתנם חוטבי עצים ושואבי מים. וכרך. הוא חשוב מן העיר. שהכרך היא המדינה המוקפת חומה. ושפחה גדלת. אמרינן בגמרא מאי גדלת גודלת. פירוש שמקשטת הנשים וגודלת השיער שלהן. ועל כולן וגו'. פירוש משום דהוו דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים.
[קידושין מ"ט ע"ב] ההוא גברא. הביא התלמוד זה המעשה מפני שהוא דומה למשנה שאמרנו בה שאע"פ שאמרה בלבי היה וגו' דברים שבלב אינם דברים. ההוא גברא דזבנינהו וגו'. פירוש והתנה בשעת המכירה כך שיעלה לארץ ישראל ועלה ולא היה יכול לדור שם מפני חוסר מזונות או זולתם. אמר רבא. כל מי שעלה לשם כונתו שידור שם, הואיל ולא היה יכול לדור אלא חזר לעירו לאו אדעתא דהכי זבין, וכאילו לא סליק, ומחזיר הקרקע מזה שקנה אותה. איכא דאמרי שכך אמר רבא, זה בעת שמכר לא אמר אני מוכר מפני שאני רוצה לדור אלא לא אמר אלא לעלות לארץ ישראל והנה עלה. ההוא גברא וגו' לסוף לא סליק אמר רב אשי אי בעי סליק. פירוש ובדידיה קיימא מילתא ולא בטלי זביני. איכא דאמרי אי בעי לא הוה סליק. פירוש בדרך תימה, כלומר מי אנסו. ושאיל תלמודא ואמר להאי לישנא [דאמר] לא הדרי זביני, אם כן מה הפרש בין האי לישנא להאי לישנא. ומהדר תלמודא ואמר איכא בינייהו דאיתיליד אונסא באורחא. פירוש שמע שיש בדרך ליסטים לפיכך לדעת לישנא קמא לא הדר זביני, דאילו רצה היה טורח אחר שיירות שיהא בהן אנשים רבים שילוה בדרך, והואיל ולא עשה, איהו אפסיד אנפשיה ולא הדר זביני. ולדעת לישנא בתרא הואיל ונולד אונס בדרך שמעכבו מלילך הדרי זביני, דלאו אדעתא דהכי זבין.
